<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת הנדה ודין המקוה סימן ח'</h1>
<h2>דף ד:</h2>
וכתב הר"י מקורביל ז"ל הצואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר שנינו בתוספתא דחוצצין ואע"ג דבמשנה אמרינן דאין חוצצין (ומחלוקת) [מחלק] ר"ת בין הנדבקת דומיא דבצק לשאינה נדבקת גס יש אומרים [כי] אפילו בנדבקת אם אינה מקפדת אין לחוש. ולפלוף שבעין [לגניא בלעו] לח אינו חוצץ. יבש חוצץ. והוא שהתחיל להוריק. שער הדק שעל בשרו אינו חוצץ שתי שערות או יותר שהיו קשורות כאחד קשר אחד אינן חוצצין מפני שהמים באין בהם. ושערה אחת נקשרת חוצצת והוא שהיה מקפיד עליה. ואם אינו מקפיד עלתה לו טבילה. עד שיהיה רוב שערו קשור נימא נימא בפני עצמה זהו דעת הגאונים ז"ל לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל. וכן דעת הרשב"א ז"ל וביאר עוד. וכן אם היו קשורות שנים שנים אבל אם היו קשורות שלשה שלשה או יותר אינו חוצץ. לפי שאי איפשר להתהדק יפה. והרמב"ם ז"ל כתב ויראה לי ששערו של אדם [כגופו] חשוב הוא לענין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי שנאמר רוב שער אלא אע"פ שכל השער קשור נימא נימא אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אלא אם כן נצטרף לחוצץ אחר על גופו ונמצא הכל רוב גופו כמו שביארנו. ואחד הנדה ואחד שאר הטמאים שיש בראשן שער.
וצריך שלא יהא דבר חוצץ בין הטובל ובין המים כגון בצק או טיט מדובק בבשר. ואם היה דבר חוצץ אפילו כטפת חרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לו ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אם אינו חופה את רובו. מיהו נראה מסתמא שהנדה מקפדת היא אפילו בכל שהוא לכלוך שהרי מתקשטת היא לבעלה לפיכך צריכה לבדוק עצמה היטב קודם הטבילה.
